קיבוץ משמרות ניהול בע"מ נ' טבעוניה שלי בע"מ ואח'

פסק דין

1.בכתב תביעתה המתוקן, עתרה התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה סך 151,922 ₪, וזאת בגין יתרת חוב שחייבת הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") לתובעת בגין דמי שכירות עפ"י הסכם שכירות שנחתם בין התובעת לבין הנתבעת בסוף שנת 2003 (להלן: "ההסכם"). כמו כן, טענה התובעת כי הנתבעת נותרה חייבת סכומי כסף בגין צריכת חשמל וצריכת מים ו ובגין יתרת חוב תקשורת.

2. התובעת טענה כי יש לחייב את הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") בחובות הנתבעת. בכתב תביעתה, טענה התובעת כי יש להרים מסך ההתאגדות בין הנתבעת לבין הנתבע, מנהל ובעל מניות בנתבעת, וזאת מאחר, כך לטענת התובעת, והנתבע רוקן את הנתבעת מנכסיה, ערבב נכסיו עם נכסיה ועשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות, לאחר שהנתבעת המשיכה לצבור חובות כלפי התובעת, כאשר הנתבע, כמי שניהל את הנתבעת, ידע כי אינה יכולה לפרוע את חובותיה כלפי התובעת.

3.בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי הנתבעת ניהלה את עסקיה במושכר ללא רישיון עסק, וזאת בשל מחדלי התובעת שלא פעלה להגשת בקשות מתאימות למועצה האזורית ולוועדה המקומית לתכנון ובניה, לצורך הכשרת השימוש במושכר; ולפיכך, נאלצה הנתבעת לעזוב את המושכר בתחילת שנת 2008. כמו כן, חלקו הנתבעים על גובה החוב הנטען בכתב התביעה ובתצהירי התובעת ואף טענו לקיזוז נזקיהם שנגרמו להם בגין הפרת התובעת התחייבותה להכשיר את השימוש במושכר מכל סכום שייפסק לטובת התובעת .

4.באשר לטענת התובעת להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת לבין הנתבע, טענו הנתבעים כי הנתבעת מעולם לא הפסיקה את פעילותה ומועברים אליה מידי חודש סך 20,000 ₪ בגין הציוד והמלאי שהעבירה הנתבעת לחברה חדשה, אשר הנתבע הוא אחד מבעלי מניותיה. כמו כן, כפר הנתבע בטענת התובעת לערבוב נכסיו עם נכסי הנתבעת או לניצול לרעה את מסך ההתאגדות.

5.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.

6.מקצת מעדי התובעת נשמעו ואז הודיעו הצדדים על הסכמתם כי בית המשפט יפסוק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984, כאשר בית המשפט מוסמך לפסוק כנגד הנתבעים, ביחד ולחוד, סכומים בין 25,000 ₪ ל- 80,000 ₪ ולפרוס כל סכום שיפסוק לשיעורין.

7.הצדדים סיכמו טענותיהם בהרחבה; התובעת ניסתה לשכנעני לפסוק את הסכום המקסימלי ואילו הנתבעת, מאידך, טענה כי יש לפסוק את הסכום המינימאלי, ולפורסו על פני 12 תשלומים לפחות.

8.עיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים ולאחר ששמעתי את טיעוניהם ושקלתי הן שיקולי דין והן שיקולי צדק שמוסמך בית המשפט לשקול בבואו לפסוק על דרך הפשרה, (ראו: ע"א 1639/97 אגיאפוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה פד"י נ"ג (1) 337), אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 61,000 ₪. הסכום ישולם בשמונה תשלומים חודשיים, שווים ועוקבים שהראשון בהם ישולם ביום 5.2.11 והנותרים בכל 5 לחודש שלאחריו.

9.במידה ואחד התשלומים לא ישולם במועד והפרת הנתבעים לא תתוקן תוך 7 ימים, תעמוד היתרה הבלתי מסולקת לפירעון מיידי, ינוכה ממנה הסכומים ששולמו עד לאותו מועד, ועל היתרה יתווסף סך 10,000 ₪ כשכ"ט עו"ד. במקרה זה, התובעת תהיה רשאית לממש פסק הדין באופן מיידי בלשכת ההוצאה לפועל.

10.בנסיבות העניין ובכפוף לאמור בסעיף 9 לעיל, אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' שבט תשע"א, 06 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: